<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון למודים שער שלישי</h1>
<h2>דף ד.</h2>
בכל מקום שאומר פלוני ופלוני כולהו סבירא להו כך, שיטה איתמר, ולית הלכתא כוותייהו ולא כחד מינייהו בהא מילתא, כי הא דריש סנהדרין (ד' ע"א) דקאמר ב"ש ור' עקיבא וכו' כולהו סבירא להו יש אם למקרא, ולא קאמר להיפך, דתנאי דפליגי עלייהו כולהו סבירא להו יש אם למסורת, משום דסתמא דתלמודא רוצה לפסוק דלא כאותה שיטה.
<h2>דף ט:</h2>
מגו לא אמרינן היכא דמשים עצמו רשע, דאינו נאמן לומר לא אכלתי מגו דיכול לומר מזיד הייתי, גבי אמרו לו שנים אכלת חלב כריתות (י"א ע"ב), וגבי פלוני רבעני לרצוני סנהדרין (ט' ע"ב), ולא מהימן במגו דאי בעי אמר לאונסי, משמע מתוך אלה הדברים שאינו נאמן לומר דבר אחד אע"ג דלא משוי נפשיה רשיעא מגו דמצי למימר דבר דמשוי נפשיה רשיעא. וכן להיפך לא מהימן למשוי נפשיה רשיעא מגו דאי בעי אמר טענה דלא משוי נפשיה רשיעא.
<h2>דף י:</h2>
פ"ק דסנהדרין תני קידוש, והא עיבור קתני פירש"י אדם טועה בגירסא לחסר דבר ע"י שכחה אבל אינו מחליף בין גירסת קידוש לגירסת עיבור, יש לדקדק בכמה מקומות שאין מגיהין הלשון.
<h2>דף יג:</h2>
תנא בתרא לטפויי קאתי, דוקא היכא דליכא תנא ביניהם אבל אי איכא תנא ביניהם לא, כי הא דפרק במה מדליקין (שבת כ"ד ע"ב) חלב מהותך איכא בינייהו ולא מסיימי, וכן פ"ק דסנהדרין (י"ג ע"ב) יום תקופה גומר או מתחיל איכא בינייהו ולא מסיימי.
<h2>דף טו.</h2>
מצינו תיבה שיש לה שני ביאורים הפכים זה מזה, כמו תחת דהוי לישנא דאתפוסי מקדיש, והוי לישנא דאחולי ולא מקדיש, כדאיתא פרק כיצד מערימין (תמורה כ"ו ע"ב) גבי הרי זו תחת זו, וקאמר בגמרא למימרא דתחת לישנא דאתפוסי ורמינהי בדק הבית וכו' עד תחת זו מחוללת, אמר אביי משמע לישנא דאתפוסי ולישנא דאחולי וכו', הלכך גבי קדשי מזבח דעבדין תמורה לישנא דאתפוסי הוא גבי קדשי בדק הבית דלא עבדין תמורה לישנא דאחולי הוא, (פרק כיצד מערימין). ופרק הזהב (ב"מ נ"א ע"א) מאי אין לו אונאה דאפילו פחות מכדי אונאה חוזר, אלמא חזינן דמפרשינן מילתא איפכא ממשמעותא. וכן פרקא קמא דסנהדרין (ט"ו ע"א) גבי המקדיש עבדו מועלין בו מצינו שמקשה התלמוד לימא הני תנאי כי הני תנאי, והטעם דמקשה הכי משום דדחיקא מילתא דתרי מתניתין ותרי מחלוקות דהוי בחד עניינא בתרי לישנא, ועוד דמי שסידר המשנה או הברייתא הוה ליה למיתני גבי הדדי, או פלוני ופלוני אומרים כך [או פלוני אומר כך] ופלוני אומר כך.
<h2>דף יז:</h2>
אף על פי שכבר כתבתי (שער ב' סימן ט"ו) מקצת מימרא אני חוזר וכותב כדי לכוללה אחר סדר התנאים ואמוראים. גרסינן בפרקא קמא דסנהדרין (י"ז ע"ב) למדין לפני חכמים שמעון בן עזאי, ושמעון בן זומא, ושמעון התימני, וחנן המצרי, וחנינא בן חכינאי. רבותינו שבבבל רב ושמואל, רבותינו שבארץ ישראל רבי אבא, דייני גולה קרנא, דייני ארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי, דייני דפומבדיתא רב פפא בר שמואל, דייני דנהרדעא רב אדא, סבי [דסורא רב הונא ורב חסדא, סבי] דפומבדיתא רב יהודה ורב עינא, חריפי דפומבדיתא עיפא ואבימי בני רחבה, אמוראי דפומבדיתא רבה ורב יוסף, אמוראי דנהרדעא רב חנינא, נהרבלאי מתנו רב ביבי בר ביזנא, אמרי בי רב רב הונא, והאמר רב הונא אמרי בי רב אלא רב המנונא, במערבא אמרי רבי ירמיה, שלחו מתם רבי אלעזר, מחכו עלה במערבא ר' יוסי בר חנינא. גרסינן בפ"ד דקידושין (ע"ב ע"ב) יום שמת רבי עקיבא נולד רבי, יום שמת רבי נולד רב יהודה, יום שמת רב יהודה נולד רבא, יום שמת רבא נולד רב אשי ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנולד צדיק אחר שנאמר (קהלת א' ה') וזרח השמש ובא השמש. שמש ומגן ה' אלהי ישראל, וכאור בוקר יזרח שמש (שמואל ב', כ"ג ד'). ואיש אשר ידבנו לבו להוסיף בדברי התנאים או האמוראים ילך בסוף חלק רביעי למעלה (ימות עולם ש"ג) ושם הנחתי לו מקום לגבות הימנו.
<h2>דף כב:</h2>
גבי כל בן נכר ערל לב וערל בשר (דעירובין) [דזבחים (י"ח ע"ב)] ובשילהי פרק כהן גדול בסנהדרין (כ"ב ע"ב) אלא גמרא גמיר לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא.
<h2>דף כז.</h2>
כל מקום שאומר קשיא הדבר תלוי ועומד. כל היכא דאיכא תיובתא דפלוני תיובתא אין הלכה כאותו פלוני אלא כחבירו. כל היכא דאיכא אדרבה שינויא הוא, ומילתא אחריתא היא, שמא כך הוא ושמא אינו כך.
<h2>דף נא:</h2>
עוד הלכתא למשיחא אלא מעתה כולה קדשים לא ליתני, עד הכי קאמרינן הילכתא למה לי.
